תראו, כשהגעתי לארץ כבר הרגשתי קצת טוב...
במיון לאחר שעברתי את רוב הבדיקות כבר הודעתי לאבא שלי שהכל בסדר ושתיכף ישחררו אותי...
הבדיקה האחרונה של קרישת הדם יצאה ממש לא טוב...
"את נשארת כאן" אמר הרופא...
לא קיבלתי את זה, אבל לא ממש הייתה לי ברירה...
הכניסו אותי לחדר בידוד...
כשלבשתי את הפיז'מה של בית החולים... כאילו הרפיתי לגמרי מלהחזיק את עצמי בריאה...
ואז הגוף קרס...
שרון באה לבקר אותי... ומצאה אותי קודחת מחום בהזיות...
התחילה לצרוח שם על כולם...
ואמא שלה התחילה להפעיל פרוטקציות כדי שמישהו יתייחס אליי...
כל האוכל והשתייה שאכלתי ושתיתי איתם בכפר עשו את העבודה...
הייתי בקריסת מערכות...
כשבוע הייתי מאושפזת בחדר בידוד...
אף אחד לא הבין מה קורה...
טובי הרופאים הגיעו לבדוק את זו שהגיעה מהמזרח...
יום אחד הגיע בחור עם ספרי תהילים...
ספר צהוב אחד מתוכם בצבץ לי...
שלפתי אותו...
זה היה הספר "רזיאל המלאך"...
שמתי אותו מתחת לכרית...
ושוב הרגשתי שמירה מיוחדת..
לאחר תקופה שיצאת מבית החולים הרגשתי פתאום משהו מדהים...
וירוס הנדודים נדם!!!
באמת!!!
הרגשתי את זה ממש...
הרגשתי שאפשר קצת לנוח...
הרי עד לאותו רגע יכולתם להעיר אותי באמצע הלילה ולהגיד לי שמחכה לי כרטיס ללא יודעת איפה והייתי מצטרפת מיד...
טוב אם אהיה כנה עם עצמי, זה נכון גם להיום...
רק שהיום אבחר להישאר...
כי יש לי בשביל מי...
באותה תקופה החלטתי לעבור להוד השרון...
מישהי שישבה אצלי באותה תקופה בפאב שכנעה אותי לעבור להיות השותפה שלה...
היא הייתה הטיפוס הכי חומרי, אבל טיול קצר בהודו חיבר אותה לצד הרוחני שלה לאיזה דקה וחצי...
"את בדיוק השותפה שאני רוצה.."
היא הרגישה שמצאה נפש תאומה...
"איפה זה הוד השרון?"...
באותה תקופה זו היתה עיר שלא שמעו עליה..
"את יכולה להדריך שם נוער מצוקה" היא אמרה לי...
טוב מה לי ולהדרכה? כולי הכי לא מדריכה שיש...
אמרו לי שם שאני חייבת לעבור מבדקים פסיכולוגיים כדי להתקבל...
אחרי ששתי מדריכות השתגעו שם החליטו להחמיר את תנאי הקבלה...
הפסיכולוג די קלט עם מי יש לו עסק...
"ימותו עליה" כך אמר למנהלת... "אבל אין לי מושג כמה זמן היא תשאר..."
אכן צדק...
זה ממש לא היה בשבילי...
אבל נתן לי להעריך את חיי מחדש...
בינתיים השותפה שלי מצאה את בחיר ליבה ורצתה לעבור לגור איתו...
הפעם באמת מצאתי שותפה שהייתה נפש תאומה... לירי...
במקביל המשכתי בתואר במלצרות... הפעם במסעדה תימנית...
ועבדתי בפנאי לי אצל אחת הנשים הכי מדליקות איילת...
באותה תקופה התחיל כבר להעיק עליי עניין הנישואים הפיקטיביים...
רצו שאביא את אימי להעיד מה שלא היה אופציונאלי בכלל..
וכשדיברתי עם פופי על העניין היה נראה שהוא ממש לא בעניין של לסיים עם זה..
גם התקשרו אליי הבוסים שלו (הוא כבר עבד במקום אחר) ודי איימו עליי...
יום אחד מגיע אליי לעבודה ידיד טוב מאותה תקופה...
"בואי תצאי איתנו לאיזה פאב... יש לי חבר טוב שרוצה להכיר אותך..."
"לא נועם... ראיתי אותו... הוא ממש לא לטעמי..."
"תצאי איתנו... מתי לא נהנית בחברתי?" הוא שאל...
האמת שממש אהבתי אותו ואת אשתו...
הייתי מטיילת איתם לעיתים עם הילדים ואהבתי אותם מאוד...
הסכמתי...
הגענו לאיזו מסעדת יוקרה...
זה רק הבנתי בדיעבד...
מסעדת סושי...
טוב מה לי ולזה? כולי בחורה פשוטה ולא אנינת טעם בלשון המעטה...
כל קשר ביני לבין האוכל מקרי בהחלט...
אוכלת כדי לשבוע ותו לא...
"יוהאווו... איזה טעם של ים דוחה..." חשבתי לעצמי...
למה לא הלכנו לנגב איזה חומוס?
האמת... חוץ מהאוכל היה ממש כיףף...
שחר היה רוחני וחכם וממש נהניתי לדבר איתו...
הוא הציע לי להחזיר אותי הביתה אבל לא רציתי להטריח אותו...
העדפתי לנסוע עם נועם ושרון...
בעוד אנחנו נוסעים אחרי שחר, התחיל ביניהם ויכוח סוער...
ניצלתי את ההזדמנות באחד הרמזורים האדומים, ועברתי לרכב של שחר...
מסתבר ששחר היה אחד מעשירי הארץ...
נסע בג'יפ ממש יקר...
לא שהיה לי מושג...
זה נודע לי רק אחר כך...
"סליחה..." אמרתי לו... מרגישה לא בנוח להטריח אותו להקפיץ אותי להוד השרון...
באמצע השיחה פתאום הוא שואל...
"היית נשואה פעם?"
מאיפה הוא הביא את השאלה הזו?
בדיוק כשאני מרגישה שהנישואים האלה לפופי עומדים לי בגרון...
התחלתי לספר לו... את כל שקורה...
למחרת הוא מתקשר...
טוב מה אני יכולה לספר על הסיפור הזה? ומאיפה להתחיל...
עד היום אני לא מצליחה להבין מה קרה שם...
הוא קובע לנו פגישה אצל עורך דין...
העורך דין מדבר ומדבר...
בסוף נוקב בסכומים...
לא שם לב לסימן ששחר אמר לו לא לדבר על כסף...
זה כך וכך אלפי שקלים...
לא כולל אגרה כזו וכזו וכזו וכזו...
ואני כולי בהלם!!
אגרה אחת היא בערך המשכורת שלי באותה תקופה...
יוצאים משם ואני לא מצליחה להבין..
מסבירה לשחר שממש אין לי את הכספים האלה...
"תקשיבי.." הוא אומר לי...
"אני יודע שנכנסת לזה בתום לב... אני משלם הכל... זה לא קשור אלייך...
אם מישהו מתקשר אלייך את אומרת שאת מתחתנת איתי ושאני מטפל בהכל!!"
ממממממממממהההההההההההה???????????
טוב מה אני אגיד לכם...
אלוהים שלח לי מלאך בדמות אדם...
מאותו יום לא ראיתי אותו... לא כי לא רציתי... הוא לא רצה!!
רק כשנועם התקשר הבנתי קצת מהתמונה...
"רוית תקשיבי... את לא יודעת מי זה שחר... אם הוא מתחתן ראש הממשלה מגיע... תגידי לו שיירד מהסיפור... הוא התחיל ללכת לשם לפאב... מתעסק שם עם עבריינים... לא מתאים!!"
מסתבר שהבוסים של פופי לא אהבו את הרעיון שאני רוצה לבטל את עניין הנישואין...
מתקשרת לשחר... מבקשת ממנו שירד מזה... שישאיר את הכל לעורך דין... ושאולי לפחות ישתה איתי איזה קפה?
"זה לא קשור אלייך..." הוא אומר לי...
"זה החוב שלי לעולם..."
בסופו של דבר אותו עורך דין ייצג אותי בבית המשפט...
פופי אמר לשופטת שהוא אוהב אותי ולא רוצה להיפרד...
"בואו לא נהתל בבית המשפט" חרצה!!
"לא נחזיק בחורה בגלל נישואין אזרחיים.."
וזהו... זה נגמר...
בסוף המשפט אפילו העורך דין היה סקרן ושאל מה הקטע עם שחר?
"אין לי מושג.." עניתי...
וחשבתי בלב שמזלי שבכל תקופה מקיפים אותי מלאכים בדמות אדם...
באותה תקופה ציירתי ציור של מה שהרגשתי... אני באמצע... שחר המלאך השומר מצד אחד... והרוע מהצד השני...
למטה כתבתי: "רבות מחשבות בלב איש ועצת השם היא תקום"
תודה אלוהים על זה שאתה שומר עליי תמיד...