כשעמנואל הגיע לארץ נסענו לאיזה שבוע בסיני וטיילנו קצת בארץ...

לא היתה חברה שלא נסעתי אליה אתו להתגאות בו...

"מה אתן אומרות?" הייתי שואלת...

רציתי להפוך אותו לדוגמן על...

פעם בדירה שלי בתל אביב, אני יושבת ליד עמנואל, כשהוא עם גוף חשוף הורס...

השותפה שהיתה לי אז יושבת מולנו עם החבר ההומו שלה... והוא אומר: "יוהאווווו…. איזה חזה..."

"של רוית אהה" היא שואלת...

"איזה רוית.. שלו!!!!"..

 

עמנואל היה חלק מהטבע הפראי...

רשמתי אותו לסוכנות אבל מה לו ולדוגמנות ופוזות...

הוא בכלל לא היה מודע ליופי שלו...

מצא איזה עבודה בתור שוטף כלים באיזו מסעדה...

וחזר לשתות...

אביו היה אלכוהוליסט והוא פתאום התחיל לשתות, מה שבעצם לא קרה מעולם עד אותה תקופה...

היה בא שתוי לפאב בשיא הלחץ, מחזיק לי את היד אומר לי באנגלית עם מבטא צרפתי כבד: "איי לוב יו… איי קאם טו טייק יו"..

איזה טייק!!!!! כולי בשיא הלחץ, צריכה לעבוד כדי לממן את עצמי...

מהר מאוד בקשתי ממנו להתנדף!! והפעם זה היה לתמיד...

 

החיים בתל אביב הסוערת מבחינתי היו די אפורים...

ממלצרת, מנסה להחזיק מעמד עם כל התשלומים ומציירת...

מבחינה כלכלית הייתי די על הקצה...

 

הפאב עמד להסגר לשיפוצים...

בחומוס החברה של הבוס השתלטה על החומוסיה ונהיה קצת פחות נחמד...

בקיצר... לא משהו...

במקביל בפאב חוץ מכל מיני תל אביביים למיניהם...

ישב בפאב באופן קבוע בחור שסבל מניוון שרירים מולד...

קראו לו עמי...

הוא היה בא תמיד עם אחד המטפלים שלו...

עמי היה שלד עצמות על כסא גלגלים...

גם את הראש היה צריך להרים עבורו...

אבל הוא כל הזמן בחן אותי מהצד ואמר לעצמו...

זו תהיה המטפלת הבאה שלי...

המטפלים של עמי היו סטודנטים לכל מיני מקצועות שאני אפילו לא יכולה להגות...

מרובעים מהדרגה הראשונה... לא יודעת מאיפה הוא הכיר אותם...

הוא בעצמו היה נפש של אינדיאני פראי כלוא בגוף של נכה...

מלא קעקועים...

היתה תקופה שגידל מלא גראס אצלו בארונות, ואמר לכולם שזה בסדר כי גם ככה במצב שלו אף אחד לא יכול להכניס אותו לכלא...

כשנסגר הפאב והייתי במצוקה הוא ניסה שוב להציע לי להיות המטפלת שלו...

טוב תקשיבו... יש לי טונה כשרונות... טיפול הוא ממש לא אחד מהם בלשון המעטה...

אחד היתרונות בטיפול בעמי היה האלפא ספיידר קאבריולט שלו...

הסכמתי...

הגעתי ביום הראשון בבוקר... הלנה, אמא שלו, פתחה לי את הדלת...

דרום אמריקאית חייכנית ומתוקה...

"היי... עמי עדיין ישן... בואי נעשן סיגריה עד שיקום..."

אין ספק שהייתה נחיתה רכה לפני השוק שאקבל עוד דקה...

היא מדברת ומדברת...

הבית מצוחצח שאין לתאר כזו רמת נקיון בעולם...

מסבירה לי כל מיני דברים שאני עדיין לא ממש מבינה...

"עמי התעורר.." היא אומרת...

נכנסים לחדר...

עמי שוכב על מיטת מים בתוך שמיכת פוך...

ובבום!!! היא מעיפה מעליו את השמיכה...

 

שוק!!!

 

שום דבר בעולם לא הכין אותי לאחד השיעורים החשובים בחיי!!

 

הפסקתי לנשום!!!!

 

שלד של גוף מעוות בתוך מיטה...

היא מרימה אותו בשיא הטבעיות, מכניסה אותו לתוך האמבטיה ומסבירה...

ומסבירה ומסבירה ומסבירה...

במבטא דרום אמריקאי כבד...

איך היא מקלחת אותו...

איך עושים לו פיפי...

איך ואיך ואיך...

ואני כבר שם...

אין דרך חזרה...

לא נורא רוית...

אני אומרת לעצמי...

עם כל הקשיים נעשה כיף חיים...

הלנה חייבת לצאת לקניות ומסבירה לי שאני זו שאצטרך להוציא אותו מהאמבטיה...

"הוא כבר יסביר לך מה לעשות..."

טוב מה אספר לכם על היום הראשון?

קודם כל כמעט הרגתי אותו...

לא, לא בכוונה חס וחלילה...

הוא פשוט כמעט נפל לי מהידיים...

אחר כך הוא זרק משהו על זה שבא לו לשנות את החדר...

טוב הוא לא ידע על מי הוא נפל...

תוך פחות משתי דקות...

פטישים... מברגות... חורים... בלאגן... ומוסיקה בפול ווליום...

הפכתי לו את כל החדר...

לא, שלא תחשבו...

אני אלופת הסדר... באמת... סידרתי לו הכל כמו שהוא רצה...

בשעה ארבע כשהוא כמעט מחוסר הכרה ממני בקש שאלך..

"די... " אמר לי בכנות... "התעייפתי ממך... לכי כבר..."

טוב האמת שבתקופה שטיפלתי בעמי קיבלתי ערך מוסף לחיים...

הרגשתי שאני מחזירה ליקום ולו במעט על כל מה שקיבלתי ממנו בשנים האחרונות...

על כל ההרפתקאות והטוב שנתן לי...

אני מסבה אושר לאדם שהחיים גזלו ממנו המון ויחד עם זאת נתנו לו ראש אדיר ומה יעשה עם כל זה?

שהרי אם יכל היה קם וצורח... היה אומר לכולנו,

"תחיו, תיהנו מכל רגע ואל תפסיקו לחייך!!"

והוא מסתכל על כולנו מהצד ובטח אומר לעצמו:

"תראו אותם... חבורת טיפשים... הם קיבלו גוף בריא לעשות כל מה שחשקה נפשם ועם זאת הם מתלוננים כל היום... נאנחים על החיים... מקנים לעצמם ידיעות שחוץ מאשר להרשים אחרים הם לא עושים עם זה כלום... הם לא מאושרים..."

אחד הדברים הכי משמעותיים עם עמי היו שאני היחידה שהוא הסכים להשאר איתה לילה אחד לבד...

אמא שלו שנים לא יצאה מהבית כי הוא לא הסכים להישאר עם אף אחד חוץ מאשר איתי...

כמובן שהביטחון שהקרנתי, שלא הסתמך על שום יכולת טיפולית שלי כמובן.. הוסיף לזה...

תבינו שאם לא הייתי טוחנת לו את האוכל כמו שצריך והיה נשאר שם איזה גרגיר, הוא יכל למות מזה...

"עזוב אותך משטויות..." אמרתי לו לפני שהלנה נסעה... "אל תדאג... איתי בטוח לא תמות..."

 

במקביל המשכתי לעבוד בפאב אחרי השיפוצים...

עבד שם בחור הודי בתור טבח.. קראו לו פופי...

חיה והשותפים שלה מאוד אהבו אותו...

היה נראה כזה עדין וחמוד….

לא זוכרת מי הציע את הרעיון שאתחתן איתו על מנת שיוכל להשאר לעבוד בארץ...

ההזויה הראשית, שזו אני,הסכימה...

בלי לחשוב על כל ההשלכות נכנסתי לסרט הבא בחיי...

 

התחתנו אצל איזה עורך דין והתחלנו תהליך מול משרד הפנים...

כל תקופה באים והולכים וממלאים כל מיני שאלונים...

הטוב שיצא לי מזה, זה שגרתי לבד...

פופי שילם חצי משכר הדירה שלי בתל אביב וגר עם חברים שלו ההודים באיזו דירה בתל אביב...

לאחר כמה חודשים הודיעו לנו שאנחנו חייבים לצאת מישראל להודו על מנת להמשיך את התהליך...

בהודו נקבל אישור לחזור בחזרה...

הודו?

יאללה אמרתי לעצמי... שם עוד לא היינו...

לא היה לי כסף בכלל כך שנסעתי עם איזה 100$ ופופי היה אחראי על כל התשלומים...

בארץ הוא הבטיח לי כמובן שנשן בבתי מלון... והכל יהיה בסדר... שממש אין לי מה לדאוג...

 

ממממממממממממממממששששששששששששששש!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

 

טסים להודו...