הגענו לארץ...
חשבתי שאחזור לניו יורק אבל מסתבר שרזי החליט לעשות תושב חוזר עם כל החפצים שלנו...
אז כל שנותר לי זה למצוא דירה בתל אביב ולחפש עבודה, כי אין מצב שאחזור לחיפה...
עמנואל נסע עם החברה' לטייל קצת בישראל ואני נפרדתי מהם לחפש לי דירה...
בתור אחת שהגיעה מארה"ב, לא סיפקו אותי הדירות המוזנחות והמגעילות...
אז כמו איזה עשירה (תמיד הרגשתי עשירה... באמת... אלוהים נתן לי סימנים...), הלכתי למתווך והסברתי לו שאני מחפשת משהו מיוחד...
החלטתי לקחת את החוזה על עצמי וכל פעם לקחת שותף או שותפה שמתאימים לי בלי להיות תלויה במישהו אחר...
לאחר כשבוע מצאתי דירה של החיים...
וווהאוווו איזו דירה מעלפת!!! ברחוב חובבי ציון בתל אביב...
דירת קרקע של זוג אומנים שהחליטו לעזוב את תל אביב... רצפה ישנה מעוטרת עם חדרים קסומים... 750$ לחודש...
איך אסתדר? הכל יהיה טוב!!!
מחילה לעבוד על התואר הראשון... מלצרות...
החברה' שיושבים אצלי שואלים אותי מה אני לומדת?..
ככה זה... בחורה מלצרית בתל אביב חייבת ללמוד משהו...
"תואר במלצרות" אני עונה... "בבוקר בחומוסייה ובערב בפאב..."
לכי תסבירי להם מה זה תואר של הבית ספר של החיים... אני אשכרה בדוקדורט... מנקודת פתיחה לא משהו מנסה לעוף על החיים... למצות אותם עד תום... כי אין אופציה אחרת!!
חוזרת לסיר הלחץ הארצישראלי...
חדשות, עיתונים...
הכסף הופך לאישיו...
אין מה לעשות...
חוזרים למציאות...
בלי השקיעות והזריחות והירח המלא עמנואל כבר לא כזה זוהר...
אני מבקשת ממנו לעזוב כי מרגישה שזקוקה קצת למרחב מחייה...
רזי עוד מעט חוזר לארץ... בשיחת טלפון הבנתי שהוא בדיכאון של החיים ואולי יש מצב שנחזור...
עמנואל חוזר לצרפת...
הייתי טיפוס די פריקי באותה תקופה...
ג'ינג'ית... שיער ארוך ושופע, לובשת כל מיני בגדי שאנטי כאלה...
מה שהתאים לאחת שעד לפני דקה חיה לה על יאכטה בים...
בוקר אחד, זה היה בשבת בבוקר... חם ושמשי... החלטתי ללבוש כמלצרית בחומוס חולצה מכופתרת משובצת וצבעונית, קשורה וחושפת בטן יפה ושזופה מעל ג'ינס קצרצר..
מה שהוביל אותי להיכרות עם אחת הנשים האהובות בחיי...
חיה אלפסי...
"ג'ינג'ית" צעקה לעברי...
עד היום היא קוראת לי ככה...
"מה את עושה בערב?"
מי שמכיר את חיה יודע שככה היא בדרך כלל פונה לאנשים...
האמת שבאותה תקופה חיפשתי איזשהו מרפא לנפש...
היה לי ספר עם ציורים של איזה צייר... סלוואדור דאלי... לא כל כך שמעתי עליו עד אז... נדלקתי על הציורים שלו ברמות קשות... בתמימות בדקתי מה כתוב בחומרים... oil on kanvas...
טוב... אמרתי לעצמי... בוא נלך לקנות צבעי שמן וקנבסים והתחלתי לצייר...
בדירה המהממת שלי בתל אביב, היה חדר אקוסטי... בעל הבית היה נגן... אז החלטתי שזה יהיה חדר הציור שלי...
היום בדיעבד לא מבינה איך לא נחנקתי שם למוות מהריח של צבעי השמן והטרפנטין...
"כלום" אני אומרת לה...
חוץ מלצייר באמת לא היה לי מה לעשות...
"את חייבת לבוא לעבוד בפאב שלי"...
מי שמכיר את חיה יודע שאי אפשר לסרב לה...
תשובה שלילית לא תתקבל בחיים...
"טוב" אמרתי...
תכלס הייתי חייבת עוד כסף ולהשלמת התואר במלצרות צריך להיות בקי בכל סוגי המלצרות השונים…
מזכירה לכם שבאותה תקופה אותה הופעה של חולצה קשורה וג'ינס קצרצר לא היתה קוראת כל יום...
בערב הגעתי לפאב עם הבגדים הפריקיים שלי הגדולים ממני בכמה מידות...
לחיה היו שני שותפים בפאב...
היא כבר הספיקה לספר להם שהיא פגשה את הבחורה הכי כוסית בארץ עם הציצי הכי מהמם, שבזכותה כל הגברים התל אביביים יחכו בתור לשולחן...
הם ציפו לפגוש את פמלה אנדרסון הישראלית...
כשחיה ראתה אותי היא קיבלה שוק!!!
לא עמדתי בציפיות בלשון המעטה...
בפתיחה של הפאב היא הזהירה אותי בזו הלשון:
"אם לא תדפקי את ההופעה של החיים... עדיף שלא תבואי...!!!"
טוב תקשיבו... אני חולה על האישה הזו... אין בעולם יותר מצחיקה ממנה... עוד תשמעו עליה רבות...
הלכתי לחנות מיוחדת של מעצבים וקניתי הופעה של החיים... הפתעתי את עצמי וגם אותה...
טוב השגרה שוב לוחצת...
רזי חזר אבל שום דבר לא קורה...
אני מתחילה להתחרט על זה שנתתי לעמנואל ללכת...
רוצה שהוא יחזור לארץ...
מתחילה להתגעגע אליו בטירוף...
מתחילה להתקשר ל 144...
יודעת שם ושם משפחה...
יאללה מתחילה לחפש אותו...
"הלו".. אמא שלו עונה...
צרפתית היתה אחת השפות שהכי אהבתי בחיי...
רומנטית, עדינה, מושכת...
למדתי צרפתית בבית ספר וקצת מאמא שלי שניסתה לעיתים לספר לי כל מיני סיפורים כשהפרצוף שלה היה מתעוות בצורה מצחיקה כשניסתה לעשות את המבטא במדוייק...
תקשיבו!! חמישה חודשים עם צרפתים... שירים בצרפתית, דיבור בצרפתית, החיים בצרפתית כבר לא היו כאלה אקזוטיים...
כבר לא סבלתי את השפה המעצבנת הזאת!!
אבל אין ספק שכבר יכולתי לדבר...
הסברתי לה שזו אני... והיא נתנה לי את עמנואל...
הוא עוד פעם נשמע כזה חמודדד...
באמת התגעגעתי אליו..
ביקשתי ממנו לבוא לארץ...
כבר יש לי דירה והכל בסדר... הוא הסכים...
מה הוא יעשה כאן? חשבתי לעצמי...
ואז עלה חזיון הבא...
אעשה ממנו דוגמן!!!!
לא הפסקתי לספר לחיה על כמה הוא חתיך ושנוכל להתפרנס גם מהמשכורת שלו כדוגמן על...
יום לפני שעמנואל מגיע רזי מגיע לפאב עם הצעה מרגשת...
"באתי לשאול את ה! שאלה.."
מממממממממממממממההההההההההההההההה?????????????????????
עכשיווווווווווו?????????????
אחרי כל השנים שהייתי מטורפת עליך??????????
דקה לפני שעמנואל בא?
כל זה עובר לי בראש בסחרחרה בזמן שהוא מדבר...
תראו השלוש שנים עם רזי עברו עליות וירידות...
הוא כן רצה ולא רצה... היה מתוסבך עם עצמו...
גרנו בניו יורק ותמיד בחורף נסענו למקומות חמים...
בקיץ הראשון הוא רצה לנסוע עם השותף שלו ללוס אנג'לס... אז אני נסעתי לויוי שגרה אז בפלורידה...
"מתי תתקשר?" שאלתי כילדה מפגרת...
"בכל פעם שבאמת תרצי אני אתקשר.."
וכך היה... באמת!!
היה בינינו קשר כל כך רוחני מעבר למימדי זמן...
לא סיפרתי לכם שכשהתחלנו לצאת עברה עליי תקופה מאוד קשה שם בפלורידה...
משהו הציף אותי שם מכל הכיוונים וההיי הפך לדאון קשה...
הסתבר לי כמה שנים בדיעבד שכל דיירי הבית הרגישו כמוני...
כל אחד עם עצמו...
לכו תדעו... אולי זה היה בית מלא רוחות כמו בסרטים... באמת שאין לי מושג...
אבל מי שהיה שם תמיד בשבילי היה רזי...
הוא היה מזכיר לי כמה החיים יפים וכמה כל יום שאנחנו קמים בבוקר הוא נס בפני עצמו...
בקיץ השני שהיינו יחד הוא רצה לנסוע לתאילנד... לבד... עם איתן השותף שלו...
שוב דכאון...
בוכה ובוכה בחדר...
בא לי למות!!
לא, לא, בא לחיות ולנסוע לתאילנד!!!
לא משנה עם מי...
וליזה אחות של איתן השותף שלו, שהיתה בתאילנד מתחילה להדליק אותי...
"רוית... עזבי אותך ממנו... סעי לבד... תאילנד מהממת!!!
יש שם גם מלאאא ישראלים...
את לרגע לא תהיי לבד..."
"רזי..." אני אומרת לו בבוקר...
"אין בעיה... אתה יכול לנסוע לתאילנד עם איתן... גם אני נוסעת... לבד... תאילנד גדולה... אנחנו לא חייבים להפגש.."
טוב נראה לכם??????????
"לא, לא!!" הוא אומר לי בלי להסס... "ניסע שלושתינו ביחד..."
לפני תאילנד הגענו לארץ לשבוע מניו יורק...
באותה תקופה אמא שלי התחילה לספר לי שהיא היתה צריכה לקבל את פרס נובל לשלום אבל מנעו זאת ממנה...
ביקשה שנצא החוצה כדי לדבר כי כל הלוויינים מאזינים למה שהיא אומרת...
הם מעתיקים את כל העבודות שהיא כותבת...
תמיד ידעתי שהיא קצת לא בסדר אבל האמת שהאמנתי לה...
גם תמיד היה לי איזה שהוא נתק מהעולם ודברים שהיו ברורים לכולם ממש לא היו ברורים לי...
הייתי שקועה בעצמי ובטיולים שלי ולא ממש ייחסתי לזה חשיבות...
בדיעבד זו היתה תחילתה של סכיזופרניה...
בתאילנד היה מדהים!!!!
הייתי שם מושא להערצה ורזי נצמד אליי שם בטירוף שלא יקחו לו אותי...
שזופה... פצצת על עם עיניים ירוקות... הרגשתי שם כמו איזה סלב...
היינו שם גם די עשירים... באנו עם דולרים מניו יורק... טיסות ממקום למקום (פעם אחת באוטובוס VIP עאלק!! הספיקה לי..), נהגים פרטיים עם סירות מירוץ… בתי מלון הכי שווים... היה מושלם...
פעם אחת כשנרדמתי בצהריים בזמן שהוא ואיתן שוטטו ברחובות קמתי בבעתה... חלמתי שרזי נמצא במצוקה וכשהתעוררתי ראיתי אותו משתקף על דלת הארון, כאילו הוא אוחז את משקופי הדלת על מנת שלא יתעלף...
"רזי.." קמתי בבהלה לעזור לו..
אבל הוא לא היה שם... התחלתי לחפש בחדר...
רזי היה נוהג להתחבא לי כל הזמן כחלק ממשחק... היינו מסתובבים והופ... היה נעלם לי... אז חשבתי שאולי גם הפעם הוא מתחבא...
חיפשתי בארונות, בשירותים...
ואז הוא נכנס פתאום...
ממש כמו שהיה בהשתקפות...
אוחז במשקופים...
מסתבר ששתה מלא אלכוהול ועמד להתעלף...
"כמעט איבדתי את ההכרה בחוץ..." הוא אומר לי...
"כן... ראיתי..."
אמרתי לו והבנתי שיש בינינו משהו מעבר למימדי הזמן...
יושבים בפאב... תחילת משמרת...
"איזו שאלה?" לרגע התממתי...
"ה!! שאלה"
הוא רוצה להתחתן….
"רזי... " אני עונה...
"עמנואל מגיע מחר..."
רזי משפיל את ראשו...
יוצא מהפאב...
ואני כבר במקום אחר...
לבי נחמץ על השנים בהם הוא שמר את כל הרגשות לעצמו...
אבל כרגע אין דרך חזרה...
עמנואל בא מחר...