חוצים את האוקיאנוס האטלנטי / יומן מסע

פרק 3

מגיעה עם סמי לשדה תעופה... עארס היפראקטיבי מלא בכסף... אין לו זמן לחכות לכלום!!! הוא רוצה הכל אתמול!! עוקף את התור וקונה כרטיסים למחלקה ראשונה!!

בכניסה למטוס אני מבקשת ממנו בנימוס לשבת ליד החלון...

הוא מבחינתו אומר לי שאם אנצח אותו ב"אבן נייר ומספריים" אז זה יקרה...

עומדים באמצע המחלקה הראשונה, כמו שני מפגרים...

משחקים "אבן נייר ומספריים"...

הוא מנצח ואני עוברת לשבת מאחוריו,

כי גם ככה אנחנו היחידים בערך במחלקה הראשונה...

מגיעים לסאן מרטין... אי באיים הקאריביים... חצי צרפתי, חצי הולנדי, אבל הבעיה הגדולה של סמי, ששם אין בכלל היפראקטיביים בלשון המעטה... אם בהודו יש להם זמן... שם יש להם יותר...

סמי מנסה להכין את היאכטה לשיט אבל מבין ששום דבר לא יקרה בקצב שהוא רוצה... וממני בטוח לא ייצא לו שום דבר...

"אילן" הוא מתקשר לאחיו הקטן, שהיה בערך בגילי.. "תארגן מזוודה ותגיע לכאן... אין לי זמן לשטויות האלה... אני חוזר היום ואתה מגיע לכאן!!"

וכך נפרדת דרכי מסמי... אני נשארת במלון מרידיאן המהמם באיים הקאריביים... מחכה לראות מי זה אילן...

טוב מסתבר שאילן הוא אחד המצחיקים... ובעיקר אוהב לעוף על החיים ולבזבז את הכסף של אחיו...

היה בינינו חיבור מיידי (לא, לא במובן הזה, מבחינתי בכל אופן..).. וכל היום אנחנו מבלים וצוחקים ועפים על החיים...

רגע.. מה עם ויוי? היא מחכה בניו יורק...

"אילן".. אתו אני מרגישה הכי חופשיה אז אני יכולה לחפור לו על ויוי...

"סמי הבטיח לה" אני אומרת לו...

"צריך לשלוח לה כרטיס טיסה שתבוא לכאן"...

כעבור כמה ימים ויוי הגיעה...

טוב אין לתאר כמה כיף היה...

ישנו שלושתנו בחדר אחד..

מסכן אילן שלא היה לו סיכוי עם אף אחת מאיתנו...

התפנקנו כל היום בחוף הפרטי של המלון המהמם...

יצאנו כל ערב למועדונים ומסעדות... רקדנו צחקנו ומה לא...

היה מדהים!!!

במקביל התחיל להתגבש צוות ליציאה להפלגה...

נורבר - הסקיפר - בחור כבן 36 חתיך הורס לטעם רוב הנשים חוץ ממני...

ורוניק - אישה שרירית ורצינית נטולת ציצי לחלוטין, שגם היא סקיפרית... לימים נהפכה להיות החברה של נורבר...

טרי - בחור כבן עשרים, פושע קטן, שאחר כך גם העלים לנו כמה חפצים יקרי ערך...

דניאל - בחור כבן שלושים וחמש, נתון בהיי טבעי מכיוון שהפסיק לעשן והחל באורח חיים בריא... הוא אגב תפס איתנו טרמפ.. כן כן נשמע הזוי אבל ככה זה אצל המלחים... עד לצרפת...

אאאההההההה

ו... עמנואל!!!!

החבר הבא שלי...

טוב כשויוי ואני ראינו לראשונה את עמנואל די הפסקנו לנשום!!!

מכירים את הדוגמנים של ורסאצ'ה?

עם היופי הפראי והגוף המושלם המשתרע על איזה מטר תשעים? כזה!!!!

עמנואל היה דוגמן על אבל לא ממש הרגיש כזה...

הוא היה כמו אל יווני..

שיער חלק ושחור מתנופף לו ברוח...

שפתיים בשרניות ופרצוף שהורס את הנשמה... אה, וגוף...

לא באמת אפשר למות עכשיו!!

לא, לא, עדיף לחיות... אתו על היאכטה...

בינתיים מתחילות שמועות על ההוריקן ההולך ומתקרב…

אחד החזקים שהיו...

ויוי מתחילה לקבל חרדות...

"אני רוצה לחזור הביתה" היא אומרת לאילן...

ברגע שהיא שמעה שנהיה בחדר סגורים כמה ימים, הדבר הראשון שהיא חשבה עליו זה מה נאכל? ממש חרדה קיומית...

"את חסרת אחריות" היא אמרה לי... "ומה אם תמותי בים?"

טוב, כבר הבנתם שאני והפחד... לא, לא הייתה בינינו היכרות... עדיין לא שמעתי עליו...

החיזיון שעמד כרגע לעיני רוחי היה, שאחרי שויוי תטוס חזרה, כי אני בחיים לא אריב על גבר עם חברה,

עמנואל ואני נשתזף לנו על היאכטה באוקיאנוס הכחול...

סמי קנה לויוי כרטיס טיסה לישראל, ואני נשארתי עם אילן ועמנואל וכל השאר...

כולם דיברו על ההוריקן ההולך ובא...

על זה שאנחנו משוגעים, שאנחנו הולכים לחצות אוקיאנוס בספטמבר...

על זה שנמות בים...

אבל כשנורבר דיבר על זה שבים הרבה יותר קל לחמוק מההוריקן מאשר ביבשה, האמנתי לו..

בעיקר כי בראש מעייניי היה עמנואל ההורס!!

סמי התקשר ואמר שלא מוכנים לבטח את היאכטה... שאני צריכה להפגש איתם בג'יברלטר כי הוא מפחד עליי...

נראה לך????????????????????

"אין מצב שאני מוותרת על ההרפתקאה הזו!!!"

אם צריך למות בים זה מה שיקרה... לפחות זה יהיה עם עמנואל חשבתי לעצמי...

טוב עברנו את ההוריקן...

זו היתה חוויה בפני עצמה..

מכיוון שהיינו במלון של עשירים היינו מוגנים...

וגם היאכטה, שעגנה במרינה המיוחדת של המרידיאן, במיקום מיוחד בלב הרים, ששמר עליה באופן יחסי מפני הרוח...

אבל כדי לחצות אוקיאנוס צריך להתארגן לפני...

צריך לתקן כל מיני דברים ביאכטה ולקנות אוכל ומים...

אבל אחרי ההוריקן הכל קרס!! עצים נעקרו ממקומם... יאכטות עפו לחוף הים... כל הבתים באי נהרסו... תוהו ובוהו על פני תהום...

אחרי כמה ימי הוריקן קשים היינו חייבים להפליג ל גואדולופ... עוד אי באיים הקאריביים... כדי להשלים את ההכנות...

אבל קצת לפני שיצאנו להפלגה כשהכל נרגע, יצאתי ערב אחד עם עמנואל...

טוב אתם לא מכירים אותי בכל מה שקשור לבינו ובינה... כמה שאני עושה רעש ככה אני ביישנית...

בחיים!!!! אני לא אתחיל עם מישהו גם אם אני אתעלף עליו!!!

יצאנו עם סירה קטנה, דינגי קוראים לזה, לאיזה בר לשתות משהו רק אני והוא...

אילן נשאר ביאכטה שבאותו זמן עגנה בתוך הים...

הרגשתי את המתח באוויר...

עדיין נאמנה לרזי חששתי ממה שהולך לקרות...

יצאתי להתקשר אליו...

"נו? איך אתה? איך לבד? טוב לך?"

"מצויין" הוא עונה לי מסתיר לחלוטין שבא לו למות שנסעתי...

"תעשי חיים... לכי עם מי שבא לך... אני כבר בכיוון אחר".

האמת... היתה לי מה זה הקלה... עד אותו רגע הרגשתי בוגדת מעצם התשוקה לעמנואל ועכשיו קיבלתי אישור סופי...

חזרתי לבר, לעמנואל החתיך ההורס...

טוב תראו... אני יודעת קצת צרפתית ועמנואל יודע עוד פחות אנגלית...

אבל מי צריך שפה כשהירח מלא?

הסירה מחכה לנו על המזח... אנחנו בני עשרים ו...

מה אומר... דאגות לא היו... גם לא אם זה הוריקן אחד הקשים... את מי זה מעניין... מוכנה למות בחיק עמנואל עכשיו!!

שוכבים על המזח...

מסתכלים על הירח המלא...

המרפק שלי נוגע במרפק שלו ואני משותקת...

אם הוא לא יעשה משהו...

אשאר כך לעד ואולי אמות בסוף מאיזה נמק... חחחחחחחחחחחחחח

טוב... התחיל רומן...

מפליגים לגואדולופ... ומסתבר שיש לאילן מחלת ים... מסכן... יומיים הוא לא זז... הקיא את נשמתו וסבל סבל נוראי...

כשהגענו חזר האור לפניו כשרגליו עמדו על המזח...

"סמי" הוא התקשר לאחיו... "אין מצב שאני ממשיך... אני רוצה לטוס לאמסטרדם... ואז אחזור לישראל..."

טוב ככה זה כשיש אח עשיר כנראה...

אבל מה אכפת לי... אני עם עמנואל...

מתחילים בהכנות ליציאה לדרך... קונים אוכל... מנקים את היאכטה... ההתרגשות בעיצומה...

טוב מה אספר על ההפלגה הזו?

טיול של החיים...

עמנואל התאהב בי קשות...

לעיתים כשהיה זורק לי נשיקה באויר הייתי מסתכלת לאחור לבדוק אם רק אני שם...

בחיים לא התאהב בי דוגמן של ורסאצ'ה... והאמת... לא חשבתי שיש מצב שזה יקרה בחיים...

יצאנו לאוקיאנוס האטלנטי...

שישה עשר ימים של שקיעות וזריחות שלא ראיתי מימיי...

אושר ואושר ועוד אושר של טבע אינסופי... דולפינים... ים כמו שמן... מוסיקה... ואהבה... הרבה אהבה...

מישהו אוהב אותי ממש כמו שאני...

הלב הלך והתרחב...

לאחר שישה עשר ימים הגענו לאיים האזוריים...

זהו מקום שבו היאכטות עוגנות לפני שהן ממשיכות את דרכן לג'יברלטר...

מרינה מרהיבה.. מלאה בגרפיטי...

זה מעין מנהג שכל יאכטה שמגיעה מציירת את הציור שלה...

טרי היה זה שצייר את שלנו...

כשהגענו עמנואל רצה שנסע למקום שנקרא סאו-מיגל...

מקום שבו שקעה יבשת אטלנטיס...

החלטנו לקחת אוטובוס לשם..

כשהגענו בלי להבין יותר מידי פורטוגזית, הבנו שהנהג מנסה להגיד לנו שזהו... נגמרו האוטובוסים להיום...

מבט אחד בין שנינו אמר: יאללה... יורדים... מה שיהיה יהיה...

מתחיל לרדת ערב..

וגם קצת לטפטף..

אבל כשכל כך אוהבים למי אכפת???

הגענו לכפר מדהים... מלא אסמים... הכי רומנטי בעולם...

שאלנו אולי יש מישהו שיכול לארח אותנו?.. בתשלום כמובן..

לא שלקחנו איתנו הרבה כסף... אבל אין ברירה...

איזו אישה זקנה אמרה שיש לה איזה חדר בשבילנו...

שילמנו לה ובכסף שנותר קנינו קצת גבינה צהובה וסיגריות...

החדר היה מעוטר במאות פסלים של ישו ומריה... צלבים מכל עבר...

נו, אבל מה זה משנה... לצד עמנואל בטוח אישן טוב בלילה...

למחרת בבוקר התעוררנו לכפר אותנטי ומדהים...

החלבן מביא חלב עם סוס ועגלה לבתים... הזקנות ברחוב עומדות ומרכלות... אושר צרוףףף...

בדרך חזרה עברנו דרך שני אגמים מרהיבים... אחד ירוק ואחד כחול... ועמנואל ספר לי בצרפתית וקצת בפנטומימה על האגדות של שבעת הפלאים המסופרות על האגמים האלה...

תפסנו טרמפים ליאכטה והכל היה מושלם...

כשהגענו הבנו מנורבר שיש איזו שהיא בעיה במנוע של היאכטה וצריך הרבה יותר כסף ממה שסמי נתן לי כדי לתקן את אותה.

התקשרתי לסמי לספר לו שאני צריכה עוד כסף... הוא מצידו החליט שהוא מגיע...

באותה מרינה עגנו כשצד היאכטה צמוד למזח...

היתה שעת ערב מאוחרת וחיכינו כולנו לרגע שסמי יגיע...

עמנואל ואני שיחקנו שש בש למטה...

ורוניק, טרי ונורבר בישלו במטבח...

כך כשסמי הגיע אף אחד לא היה על העוגן...

ראיתי אותו דרך החלון הקטן עומד ובידו מזוודה...

"היי" צעקתי לכולם.. "הנה סמי הגיע"...

כולנו רצים למעלה אבל מה שעינינו רואות זה רק מזוודה...

"איפה סמי?" אנחנו שואלים ואז שומעים רעש בתוך המים...

טוב מה אגיד לכם...

אני קיבלתי חום פנימי...

באמת דאגתי לו...

כל השאר התפוצצו מצחוק...

כשהצלחנו להוציא אותו מהמים הסתבר שפרק כתף... רצנו לבית חולים... במקרה היה שם רופא ישראלי באמצע שומקום, אז קיבלנו יחס VIP כמו שממש מתאים לסמי...

סמי היה די גיבור... לקח את זה בקלות... חזרנו ליאכטה... אכלנו ושוב שמענו את הקלטת של שלמה ארצי ושרנו יחד... רק אני וסמי כן... כל השאר לא מדברים עברית...

סמי הבין שאין ברירה והשאיר לנו כסף לסדר את המנוע... מה שנתן לנו שבועיים של טיולים, מסעדות ועוד הרבה כיף במקום הקסום הזה... רומנטיקה במיטבה...

שמונה ימים רצופים נוספים הביאו אותנו לג'יברלטר...

אחד הדברים החקוקים בזכרוני מהמקום הזה זה בר עם נגן מפוחית לא מהעולם הזה... התאהבתי שם בכלי הנגינה הזה...

ערב ערב היינו יוצאים לאותו בר לשמוע אותו... ואז המשכנו ל…

זהו... זה היה ממש קטע...

היינו אמורים להפליג על הים התיכון כארבעה ימים עד לסרדיניה...

אבל במקום זה נורבר על דעת עצמו החליט להפליג לצרפת...

כולם ידעו מזה חוץ ממני...

הם בטח דיברו על זה בנוכחותי, כי הצרפתית שלי די דלה...

אני מבחינתי לא הבנתי למה אנחנו עוגנים אחרי יומיים.. ולא ממש זיהיתי את הדגל של צרפת..

"מה זה" אני שואלת את עמנואל.. "איפה אנחנו?".

"הגענו לצרפת" הוא אומר לי...

מסתבר שבמסגרת "קשיי הנזילות" של הבוס הקודם, הוא היה חייב לנורבר כסף...

אז נורבר החליט לשים ז.. ועל דעת עצמו הפליג לצרפת לבקר את הוריו...

"סמי".. אני אשת הקשר חייבת להתקשר כל פעם שהגענו למרינה..

"אתה לא תאמין מה קרה" אני אומרת לו נסערת... הגענו לצרפת.."

טוב כשהגענו לישראל נורבר שילם על זה ביוקר, וסמי גבה ממנו את כל הכסף שגרם העיכוב הזה!!

במקום כחודש וחצי לקח לנו כחמישה חודשים להגיע לארץ...

מזכירה לכם שזו תקופת סתיו-חורף ונורבר היה יוצא כל פעם להפלגה רק כשהים היה יחסית שקט... מה שלא קורה הרבה בחורף...

אבל מה אכפת לי? יש לי דאגות בחיים? ילדים? משכנתא?

אני ועמנואל נוסעים לפריז!!!

אאאאאחחחחחחח הרומנטיקה בשיאה...

פריז… אייפל... רחובות מהממים...

יכולה לבזבז את הכסף שקיבלתי על כל מיני קרמים ריחניים ודברים טובים...

מסעדות... בארים... בתי קפה... ערמונים טעימים והכי הכי חשוב...

אני עם עמנואל האהוב שלי עפה על החיים...

ממשיכים בהפלגה לקורסיקה דרך כל מיני איים קטנים אשר שייכים לסיציליה...

בדרך החלטנו לעגון באיזה אי קטן וחמוד מלא בבתים צבועים בצבעוניות פסטלית...

לא הבנו כל כך למה התושבים נראו קצת מפוחדים...

אחר כך הסתבר שחשבו שאנחנו איזו כנופיית פשע… חחחחחחחח

בדרך לקורסיקה עוד עצרנו בדרך וטיילנו בכל מיני מקומות...

הבערנו מדורות ואכלנו בשטח...

כשהגענו לקורסיקה הייתי בשוק!! זה אחד האיים הכי יפים שראיתי...

הכל נשאר כמו שהיה פעם...

השערים הגדולים עם שלשלאות הברזל הגדולות שהיו נפתחים לסוס עם השליח שבא עם הקלף המגולגל להביא בשורות מבית המלוכה...

רחובות קטנים עם בתים קטנים הבנויים לגובה של איזה שתי קומות בסימטאות אבן...

סטייל ירושלים אבל עם ים מדהים מכל עבר...

בוקר אחד כשהתעוררתי עניין אותי דבר אחד...

רוצה לאכול סברסים!!

עד היום אני לא זוכרת איך קטפתי אותם אבל יש לי תמונות... :-))

מקורסיקה ליוון, מיוון לכריתים ובסוף מגיעים לישראל...

היינו בדרכינו לאשקלון...

שם היתה המרינה הכי טובה...

כזו שאפשר היה להוציא את היאכטה במנוף כדי לעשות לה שיפוץ כללי...

בעודנו ממש קרובים, עמנואל ואני משחקים שש בש למטה בחדר ופתאום שומעים צעקות...

אנחנו שומעים את נורבר קורא לנו מבחוץ בלחץ...

מתרוממים לחלון ורואים אותו עם ידיים פרושות מעלה כמו שמישהו עושה, כשמכוון אליו אקדח...

נורבר היה ידוע כחננה גדול כשהיינו מגיעים למארינות...

הוא תמיד היה מתלבש כזה מהודר... והופך להיות מנומס יתר על המידה...

מי ישמע אנחנו עם מאתיים קילו קוקאין על הסיפון...

(האמת חבל שלא... יכולנו להיות ממש עשירים חחחחחחחחחח)

זה תמיד הצחיק אותנו שבכל פעם כשהיינו יוצאים לים הייתה לו מחלת ים, אבל הוא בחיים לא היה מודה בזה...

רצתי למעלה והסתבר שאנחנו מוקפים בצי של יסעורים...

"הלו" ההזויה הראשית, שזו אני, עונה לקשר...

"כן, כן, סליחה.. " אני אומרת...

"לא, לא הייתי מלא זמן בארץ, שכחתי מהמצב... הכל טוב... אני כאן עם חברה' צרפתים... אל תדאגו... אין כאן מחבלים... תהיו רגועים..."

יוהאוווו מה לא נאמר על כמה אני הזויה...

הגענו למרינה והייתי בטוחה שיחכו לנו שם צי של משטרה/ צבא/ ואולי גם מפקד חיל הים, כדי לבדוק אותנו...

אולי הבאנו מלא קוקאין...

האמת יכולנו...

כי במשך יומיים בערך, אף אחד לא בא...

האמת... הייתי מופתעת…