השנה שנת 1991. אני בת 21...
סיימתי לרצות את שני המאסרים הראשונים בחיי...
12 שנה בבית הספר ועוד שנתיים בצבא...
החיים לא משהו...
גרה עם אמא שלי הסכיזופרנית בחיפה...
אהבת חיי (כך חשבתי אז) עזב אותי...
עבודה ובילויים גם לא משהו...
יצאתי מהכלא בשביל זה?
לא מזהיר...
רוצה לראות עולם!!!
יש לי איזה 1000$, אבל לא מכירה אף אחד בחו"ל...
חייבת למצוא איזה פרטנר...
החברה הכי טובה שלי כבר במערכת זוגית רצינית וזה לא עומד להיגמר בזמן הקרוב...
כל התכנונים שלנו לחרוש את העולם בקרוואן ירדו לטמיון...
ידיד טוב שלי, שלרגע אזר אומץ ואמר לי שהוא בא איתי ביטל ברגע האחרון...
בוכה בחדר...
מה עושים?
עם מי אני אטוס?
זהו...
נגמרו כל האופציות...
זהו!!! בא לי למות!!!
לא לא...
בא לי לחיות!!!
את החלום!!!
רוצה לטוס לארה"ב...
עכשיו!!!!!
יורדת לעיר...
"אקנה המדריך לתייר" אני אומרת לעצמי ואז אחליט!!
מתחילה לקרוא...
ניו יורק נשמעת קצת מפחידה כדי לנסוע אליה לבד...
לוס אנג'לס, עיר על גלגלים (כאילו שכל ארה"ב לא...)
ואז אני מתחילה לקרוא על מיאמי...
אאאאוווווווו מיאמי...
אני מתחילה לקרוא ועפה על עצמי...
דקלים...
כל יום הוא כמו חופש...
שמש וים...
זה זה!!! אני אומרת לעצמי...
אני טסה למיאמי ואף אחד לא יעצור אותי עכשיו...
אני נוסעת לבד!!!
חוזרת לסוכנת נסיעות ואומרת לה:
"טוב, אז אני רוצה כרטיס למיאמי לכיוון אחד, רכב מושכר לשבוע הראשון, זהו, אני טסה לבד."
ובלב אני אומרת לעצמי,
"מה שיהיה יהיה... יותר גרוע מעכשיו כבר לא יכול להיות!!!
ובשיא התמימות של ילדה בת 21 שמעולם לא יצאה מהארץ אני חושבת לעצמי, אגיע למיאמי, אשים את החפצים שלי באיזה מלון, וארד לחוף להכיר ישראלים.
ה ז ו י ה כן כן!!!
אבל המזל הגדול שלי היה תמיד מזל יותר משכל :-))
מקפיץ אותי איזה ידיד לשדה שכבר טייל קצת בעולם ומנסה:
"רוית, את יכולה עדיין להתחרט, מה תעשי לבד? לאן תלכי?"
אבל אני בשלי...
חושבת לעצמי שכבר לא אכפת לי להירצח ברחובות...
מה שבטוח שמיציתי את המצב ואני עוד דקה כבר לא כאן!!!
הדרך אל החופש מתחילה עכשיו!!
טסה לי למיאמי...
טסה בפעם הראשונה ומעכשיו החיים הולכים להיות דבששש...
החיוך בלב הולך ומתרחב ומתפוצץ עוד דקה אחת...
יורדת בניו יורק, כל המזוודות הישנות שאיתן נסעתי מתפרקות אבל איכשהו מצליחה להסתדר ומבינה שכל החמש יחידות שעשיתי באנגלית לא ממש עוזרות לי כאן. כולי עם אנגלית עילגת מנסה לקבל איזה ביטחון...
במטוס למיאמי פוגשת איזה חיפאי...
בחיפה לא דיברנו אבל בחו"ל כולם כבר חברים...
"היי... מה קורה? לאן את טסה? למי?" הוא שואל...
קראו לו יגאל...
"אין לי מושג האמת,
במיאמי יש לי רכב מושכר שמחכה לי,
אמצא איזה מלון על החוף ואלך להכיר ישראלים" אני אומרת...
הוא בשוק!!!
שואל:
"יש כאן מצלמה נסתרת? זה אמיתי? תגידי את רצינית?"
"כן", אני לא מבינה למה הוא בהלם...
"מה אין על החוף מלא ישראלים?" אני שואלת בתמימות מפגרת...
ברגע הוא נהפך להיות המבוגר האחראי עליי...
"טוב, תקשיבי, חברה שלי צריכה לבוא לקחת אותי, אבל אגיד לה שתחזור ואלווה אותך, תבואי להתארח אצלנו עד שנמצא לך דירה ועבודה."
"תודה אלוהים" אני אומרת בליבי. אתה תמיד איתי...
מגיעים למיאמי...
נכנסים להשכרת רכב. יגאל מדבר עם הסוכן מכירות. אני מבינה רק חלק ממה שהם אומרים. אבל יודעת דבר אחד בטוח...
מכל המכוניות אני בוחרת את האדומה הקבריולט וזה ממש לא משנה כמה היא עולה!!!
יוצאים לדרך...
יגאל נוהג...
ואני?
לא אני מתה זהו!!
פורשת ידיי לשמיים וצועקת ליגאל:
"אני באמריקה!!!!"
טוב מה אני אגיד לכם...
הלב שלי עוד שנייה התפוצץ מהתרגשות...
יגאל צוחק לעצמו...
לא סתם מפגרת...
מפגרת אמיתית!!!