יומן מסע

חוזרת להודו ותיכף מתחתנת / יומן מסע

פרק 8

חוזרת להודו ותיכף מתחתנת

  • באותה תקופה רזי התחתן עם בחירת לבו...
  • אני ורזי נשארנו חברים טובים, וכמובן שהוזמנתי לחתונה...
  •  
  • בחתונה של רזי פגשתי את שי...
  • שי היה חבר של טוב של רזי עוד מילדות...
  • בכל התקופה שחיינו בארה"ב הוא היה אחד מהחברה'...
  • תמיד יוצא עם כל מיני זרות... דון ז'ואן כזה...
  • חתיך שרירן כזה לא ממש לטעמי...
  • האמת.. לא סבלתי אותו...
  • אין לי מושג למה בחתונה של רזי ניצת לו איזה ניצוץ...
  • באותה תקופה גם הייתי ממש רחוקה מלרצות זוגיות...
  • בדיוק פתחתי את החנות שלי בקניון רננים ברעננה... והייתי עסוקה בעצמי...
  •  
  • התחלנו לצאת...
  • שי למד בחיפה והיינו נפגשים רק בסופי שבוע...
  • שי היה מגיע בשישי וחוזר במוצ"ש...
  • לא הספקתי להכיר אותו לעומק בתור בן זוג לחיים...
  • זו הייתה מין אנרציה... כבר הייתי בתוך הזוגיות הזו והיה בסדר...
  • אחרי כחצי שנה ביחד נודע לי שאבא שלי חולה... שנשארה לו חצי שנה לחיות...
  • "יאללה" אמרתי לשי... "בוא נתחתן... אבא שלי חייב להיות בחתונה שלי..."
  •  
  • גרתי אז במושב צופית...
  • כשראיתי את הבית לראשונה נעתקה נשמתי...
  • מלא קני סוף מסביב לבית...
  • ממש כמו שאני אוהבת...
  • זולה אמיתית...

  • לימים הסתבר שהזולה הייתה אחד הבתים הרקובים ביותר שגרתי בהם...
  • רקבונות ותולעים בכל פינה... גועל אמיתי...
  •  
  • יום אחד שי יושב בחוץ עם ידיים פרושות על הספה, בעודי מתלוננת על הריקבון בבית ואומר:
  • "ממי... תאמיני לי... אנחנו בגן עדן..."
  • "כן" אני אומרת לעצמי בלב... "אם זה גן עדן מעניין מה קורה בגיהנום..."
  •  
  • בינתיים בעסק חיה התחילה לעבוד אצלי...
  • באיזשהו שלב החלטנו שנפתח שותפות חוץ מהחנות, של תכשיטים שאנחנו עושות ביחד...
  • אבני החן בארץ לא סיפקו אותנו אז החלטנו לטוס להודו...

  • "לאן נטוס?" שאלה חיה
  • "לאן שצריך היקום יוביל אותנו... אל תדאגי..."
  • חיה דאגה אבל לא אמרה כלום...
  • ישראל, בעלה של חיה הלווה לנו כסף...

  • חיה הייתה אז עם שני ילדים קטנים, מה שהפך אותה לחרדתית במיוחד...

  • טסנו לג'איפור...
  • טוב כבר הייתי די מומחית אז באבני חן, כך שלא יכלו לעבוד עליי כל כך...
  • לקחנו משדה התעופה נהג פרטי, שילווה אותנו במהלך השבועיים האלה...
  • הוא לקח אותנו למישהו שמוכר אבני חן...
  • אין לי מושג מה הם חשבו לעצמם... בטח שאנחנו ממש עשירות...
  •  
  • כל אנשי הכפרים מסביב הגיעו להראות לנו ערימות של אבני חן...
  •  
  • והמחירים... טוב לא נסחפו בכלל... בארץ היה יותר זול...
  •  
  • "אווריבאדי גו הום!!!"
  • בהודו את חייבת לדבר במבטא ישראלי כבד כדי שיבינו אותך...
  • "יאללה... הביתה!! "  אמרתי להם...
  •  
  • "טוב לא נסחפו עם המחירים בכלל..."  אמרתי לחיה...
  •  
  • "תקשיב..." אמרתי לבעלים... "אני לא יודעת מה אתה חושב... אבל כדאי שיחלקו את המחיר ב 10!!!! ואז נתחיל להתווכח..."
  •  
  • חיה פחדה שירצחו אותנו שם...
  •  
  • הם היו אומרים לי 100$ ואני הייתי אומרת שאני מוכנה לשלם 8$...
  •  
  • "די..." היא הייתה אומרת לי... "אני הולכת לעשות פיפי... שירצחו רק אותך... יש לי ילדים קטנים בבית..."
  •  
  • טוב תקשיבו... צחקנו שם כל היום עד לכאבי בטן... אין יותר מצחיקה מחיה בעולם!!!
  •  
  • בתחילת הטיול הסברתי לה שכמה שאני מעופפת בחיים הרגילים... כשאני בטיול אני לגמרי מאופסת...
  • "אפס אפס אפס" אמרתי לה כשאני מצביעה לעצמי על המצח...
  • ואז שכחתי את התיק עם כל הכסף בשירותים...
  • מזל שמצאנו אותו...
  •  
  • יום אחד אנחנו משוטטות ברחוב ואיש זקן מתחיל לקרוא לנו... "בואו... בואו...." הוא קורא לנו בהודית עם סימנים בידיים...
  •  
  • אני כמובן הולכת אחריו...
  •  
  • חיה מתחילה לפחד...
  • "רוית... ירצחו אותנו... את לא מבינה... יש לי ילדים קטנים בבית..."

  • "לכי למלון..." אני אומרת לה וצוחקת... "מי יכול עלי חיה? ההודים פחדנים... אוי ואבוי למי שיתקרב אלינו..."
  • היא מפחדת ואני מתה מצחוק...

  • חיה משתרכת אחריי בפחד...
  • הוא מוביל אותנו בכל מיני סמטאות...
  • אין לנו מושג לאן...
  •  
  • ואז מגיעים בדיוק למקום הנכון!!!
  • לספק האבנים שהכי אהבנו!!
  • רק עכשיו לא נשלם עמלה...
  •  
  • קראו לו אחמד... הוא היה מטופח יחסית להודים...
  •  
  • חיה, נטולת העכבות בלשון המעטה, מרגישה שיכולה לדבר איתו בפתיחות אחרי איזה פעמיים בערך שהיינו אצלו...
  •  
  • "הוא היי וו מם וו " היא אומרת לי... הומו היא מילה אוניברסלית אז היא מאייתת לי שלא יבין...
  • "די חיה..." אני אומרת לה... "לא נראה לי..."
  • אבל היא בשלה... הרי עד שלא תדע בוודאות לא תצליח להירגע...

  • "כמה ילדים יש לך?" היא מתחילה בשיחה...
  • "שניים..." הוא עונה...
  • "שניים?" היא אומרת בפליאה...
  • "אתה מוסלמי... רק שני ילדים?... בני כמה?" היא ממשיכה...
  • הרי עד שלא תגיע לנקודה היא לא תירגע...
  • "אחת בת שנתיים ואחד בן שמונה..."
  • "שני ילדים..." היא חוזרת שוב על העובדות... "מוסלמי?... איך יכול להיות? אז בטח שכבת עם אשתך רק פעמיים..."
  • ואז היא אומרת את המשפט שגרם לי לרצות להיעלם מעל פני האדמה...
  •  
  • "אתה הומו...?"
  •  
  • לא אלוהים זה לא קורה... קבור אותי באדמה עכשיו!!!
  •  
  • באופן שהפתיע רק אותי הוא עונה לה...
  •  
  • "כן.."
  •  
  • ואז באמת השיחות היו פתוחות לחלוטין על כל קהילת הגייז בעולם...
  • הוא גם הכיר לנו את החבר שלו...

  • המחירים שלו אגב... נשארו גבוהים...
  •  
  • ואז הגענו לחנות נוספת... תיקים מעלפים מלאי פאייטים... מה שלא כל כך היה אז בארץ...
  • "מה המחיר?" שאלנו...
  • "5 ש"ח" הוא עונה...
  • טוב לא יכולנו להפסיק לצחוק...
  • תיק של איזה 300 ש"ח בארץ בלי להגזים...
  • התעלפנו מצחוק והסברנו למוכר שסתם נזכרנו באיזה משהו מצחיק כדי שלא יעלה את המחירים...
  • קנינו את כל החנות...
  •  
  • התקשרנו לישראל... היינו חייבות עוד כסף... רצינו לקנות את כל הודו בערך...
  •  
  • ישראל שלח לנו כסף לבנק...
  • כשהלכנו לקחת אותו הבנו שהסכום הלא גדול יחסית ממלא בערך שתי מזוודות של כסף הודי...
  • טוב ברור שלא היה מצב אפילו לספור את הכסף...
  •  
  • יצאנו משם כאילו שאנחנו ממש עשירות...
  •  
  • דקה לפני שהיינו צריכות לנסוע לשדה התעופה נזכרנו שלא קיבלנו חשבוניות...
  • איך נעבור במכס?
  • טוב בשיא הלחץ נוסעות להביא את החשבוניות...
  • וחיה התחילה במנטרה... היא גם כבר מתה מגעגועים לילדים...
  • אני לא כל כך התגעגעתי לשי...
  •  
  • "מה יקרה אם נפספס את הטיסה?" התחילה לחזור על המשפט הזה כל איזה שתי דקות ברצף...
  •  
  • בסופו של דבר אכן פספסנו את הטיסה!!
  •  
  • ווהאוווו... חיה התחרפנה... ישראל כבר הגיע למצב שדיבר עם הטייס!!!!
  •  
  • אבל אין מצב שהמטוס יחכה לנו...
  •  
  • קיבלנו מלון בבומביי לאיזה יומיים...
  •  
  • טוב כשהגענו למלון הבנו שאין מצב שאנחנו עוברות בשלום עם כל המשקל הזה...
  •  
  • התחלנו לתכנן איך אנחנו אורזות...
  •  
  • כל אחת עם פאוצ' ששוקל בערך 100 ק"ג..
  • שקית תמימה ביד, שהיד עוד שנייה נקרעת מהמשקל שלה...
  • תיק גב קטן ותמים במשקל לא פחות ממסע כומתה...
  • הכל מפוצץ!! באבני חן...
  • בנוסף על הצואר עוד איזה 100 שרשראות ואיזה 50 צמידים על כל יד...
  • מלא טבעות וצמידים על הרגליים...
  • אפשר לצאת לדרך...
  •  
  • חמש דקות עם המשקל הזה, בלי המזוודות כמובן, את קורסת למוות...
  • אם לא מתנו עד עכשיו,  אז עכשיו זה אולי יקרה מקריסה כללית עקב סחיבת עודף משקל...
  •  
  • כמה צחקנו שם... תוהות אם יראו שאנחנו סובלות לסחוב את זה וירצו לשים את הכל על המשקל...
  • באל על תמיד מקפידים...
  •  
  • טוב הכל עבר בשלום...
  •  
  • חזרנו לארץ...

חוזרת להודו ותיכף מתחתנת