יומן מסע

כלה הודית / יומן מסע

פרק 6

כלה הודית

  • תראו.. עברתי כמה דברים בחיים./. לתסריט הזה באמת!!! שממש לא הייתי מוכנה...
  •  
  • פופי בהודו כבר לא היה הטבח החמוד...
  • הוא נהפך לעארס הודי!!
  • טוב עכשיו כשאני חושבת על זה אולי לא עארס, אולי פשוט לחודש התנתק המהעובדה שאני ישראלית ואין לי מושג ולו הקלוש ביותר על מה זה להיות הודי...
  •  
  • הטיסה עברה בסדר...

  • זוכרת שקראתי בה את "ואל אישך תשוקתך..." מה שקירב אותי יותר לאמונה החזקה שהיתה מושרשת בי מאז שאני זוכרת את עצמי...
  • את הברית הראשונה שלי עם אלוהים כרתתי כשהייתי בכיתה א'...
  • ביקשתי ממנו שיעשה משהו בשבילי..כדי שאדע שהוא שם.. והוא עשה...
  • מאז הוא היה החבר הכי טוב שלי בלב.. ונתן לי תמיד סימנים שהוא שם...
  • תמיד כשהייתי במצוקה כלכלית והייתי קוראת לו לעזרה.. הייתי מוצאת כסף בכל מיני מקומות ששכחתי.. או שהייתי משיגה עבודה שעזרה לי להמשיך הלאה...
  • אם הייתי זקוקה לתשובות חשובות הייתי פותחת את התנ"ך ומקבלת מסר מדויק וברור איך צריך להמשיך יותר טוב הלאה...
  •  
  • בטיסה ישבתי ליד בחור בשם צדוק...
  • כל הדרך דיברנו וצחקנו...
  • הוא אמר שהוא בווראנסי...
  • "נפגש שם.. את בטח תמצאי אותי..." הוא אמר לי...
  • כאילו אין שם מיליוני אנשים...
  •  
  • תראו... לא היה לי שום דבר אינטימי עם פופי...
  • בסך הכל עבדנו יחד בפאב...
  • עד היום אין לי מושג מה הוא אמר למשפחה שלו עליי...
  •  
  • מה שאני יודעת בוודאות שכולם חיכו לכלה!! ולא סתם כלה... כלה מישראל!!
  •  
  • אחרי טיסה של 15 שעות... כולל איזה 4 שעות בבומביי... נסענו לכמה קרובי משפחה שלו להגיד שלום...
  •  
  • כולם מחייכים אליי בטירוף...
  •  
  • תראו.. כשמגיעה כלה לכפר נהוג לשים עליה מלאאא שרשראות של כסף...
  • מה זאת אומרת? הם לוקחים את השטרות ומכינים מהם פרחים קטנים ושוזרים אותם בשרשרת...
  •  
  • הגענו בשעות הערב המאוחרות...
  • מאות אנשים חיכו לנו בכל פינה בכפר... למטה... על הגגות... בחוץ ובפנים...
  •  
  • הם מכניסים אותי ל"חצר" של הבית של פופי ומראים לי היכן להתיישב...
  • הם הכינו לנו כסאות מפוארים של חתן וכלה...
  • ואז הם מתחילים להגיע... אחד אחד... ולשים עליי שרשראות של כסף... ועוד אחת... ועוד אחת... ועוד אחת... בלי סוף... כמויות של שרשראות...
  • וכולם מסתכלים עליי...
  • בוחנים אותי מכף רגל ועד ראש...
  • לא רגילים לראות בחורה מערבית במציאות...
  • ועוד הכלה של פופי...
  • אני סרט מהלך...
  • הם רוצים שאשתה מהשתייה שקנו.. שאוכל מהאוכל שהכינו...
  • הם מקיפים אותי מכל עבר...
  •  
  •  
  • רגע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  •  
  • אני צריכה סיגריה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! (אז עוד עישנתי..)


  •  
  • נהיה שקט דממה....

  •  
  • כל מאות האנשים... למטה... למעלה... לידי... כולם השתתקו!!

  •  
  • פופי היה שייך לדת הסיקית... מכירים את המכוערים האלה עם הבד הזה על הראש?? כזה!!!
  • אחד החוקים בדת זה שאסור לעשן!!
  •  
  • אני מוציאה סיגריה ולא מבינה איך מכל הרעש נהיה שקט דממה...
  • פופי אומר לי שכולם בהלם כי אסור לעשן...
  • "טוב מה העניין?" אני אומרת לעצמי... אני אצא החוצה... אשב לי בצד ואעשן לי סיגריה בכיף...
  •  
  • נראה לכם????????????
  •  
  • טוב לא הייתה פעולה שעשיתי בכפר הזה ללא מאות עיניים בוחנות...
  • כולם היו מחכים שאקום בבוקר כדי לעקוב אחרי כל פעולה שעשיתי במהלך היום...
  • כולם רצו להכיר את הכלה החדשה...
  •  
  • "טוב" אמרתי לעצמי כשאני גמורה מעייפות.. לפחות נראה איך החדר (עאלק חדר) נראה... אולי עדיף שלא תדעו...
  •  
  • טוב מה אגיד לכם? ראיתם פעם חדר מלא בחרגולים?...
  • גם אני לא...

  • פופי מראה לי איפה אנחנו ישנים...
  • חרגולים בכל פינה...
  • האמת אני גמורה...
  • לא מצליחה להקל כל כך מה קורה...

  • אני חייבת פיפי...
  • פופי מראה לי שהנשים הולכות לפיפי אז שאלך איתן...
  • אני הולכת...
  • הולכת איתן לעבר השדה...
  • ואז כל אחת פונה לדרכה...
  • מזכירה לכם שחושך!!

  • רגע.. דקה.. איפה השירותים? הנייר טואלט?
  •  
  • אאאאאההההההה....

  • אחד הדברים שהעלו לי את העצבים עם פופי היה שהוא בחיים!!! לא הכין אותי לכלום...

  • טוב לא תגיד לי לקחת נייר טואלט??????????
  • לא תכין אותי לסיטואציה ההזוייה הזו?
  • לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!
  •  
  • תקשיבו!!!! הן לא לקחו אפילו נייר טואלט!!
  • ניגבו עם העלים או לא יודעת עם מה...
  • טוב עשיתי פיפי וחזרתי בחזרה...
  •  
  • נפרדתי מכולם בנימוס...
  • נכנסתי לעאלק חדר...
  • ונרדמתי עם כל החרגולים המקפצים מסביבי תוך פחות משנייה...
  • מחר יום חדש...
  •  
  • למחרת בבוקר קמתי לכפר הודי הממוקם באמצע שדות אורז ענקיים...
  • אחת הילדות שהייתה קרובת משפחה של פופי לקחה אותי לטייל בכפר...
  • כשנייה לאחר שיצאנו מפתח החצר כבר היו מאחורינו עשרות ילדים וכולם שוב בחלונות ובגגות.. מסתכלים עליי מכל עבר...
  • כולם רוצים שאכנס לביתם שעד לפני כמה שנים היה בקתה...
  • בכפר, בכל בית, היה אחד מחברי המשפחה נוסע לחו"ל לעבוד ושולח להם כסף...
  • וכך הם יכלו לבנות בית יפה ולהתפרנס...
  • הם היו מתגאים במיוחד כשהיו להם שירותים מערביים כמו שלנו, לעומת חור ברצפה...
  •  
  • ופתאום צעקות...
  • איש זקן עם עיניים כחולות... סבא של פופי... צורח עליי...
  • "צ'אי פיני? צ'אי פיני?.."
  • "מי זה שי"?...  אני שואלת את עצמי...
  • הוא קורא לי להיכנס לבית שלו...
  • מסתבר שהכין לי תה... צ'אי - חשבתי שי... זה תה...
  • סבא של פופי וסבתא שלו רצו שאכנס לבית שלהם...
  • באותו יום טיילתי כל היום, כשחזרתי וכשאמא של פופי נכנסה לאחר כמה דקות, הבנתי שדאגה לי מאוד...
  • חשבה שהלכתי לאיבוד...
  •  
  • במהלך החודש בו שהיתי בכפר היינו מסתובבים ביקה (אח של פופי), פופי ואני על אופנוע...
  • מטיילים בכפרים מסביב ומבקרים חברים...
  • מי שלא היה בהודו שואל את עצמו איך שלושה על אופנוע?
  • שלושה על אופנוע זה מעט שם... בדרך כלל זה כל המשפחה... אמא, אבא, שלושה ילדים ותינוק ביד...
  •  
  • נתחיל מזה שלכל מקום שהגענו היה את אותו הטכס...
  • שופכים שמן בכניסה לאות כבוד והערכה לאורח...
  • מכינים לנו כסאות...
  • שמים עלינו שרשראות כסף...
  • ובינתיים אחד הילדים הולך לקנות שתייה...
  • אם חם מביאים מאוורים שיהיו מולינו ובמקרה של הפסקת חשמל מנפנפים בשבילנו במיוחד במניפות יד מיוחדות שהם עושים בכפר...
  • ממש כמו בבית המלוכה רק בלי המלוכה...
  •  
  • פעם ביקרנו בבית הספר...
  • ממש כמו בסרטים...
  • ילדים יושבים להם בצפיפות, בחום אימים מקשיבים למורה...
  • עד שיצאו מריכוז ברגע שראו אותי...
  • לפופי היה חשוב להכיר לי את המורה לאנגלית, שהיתה חמודה מאוד, אבל לא ממש דיברה אנגלית...
  •  
  • באחד הביקורים הלכנו לבקר את החבר הרופא של פופי...
  • מה שנקרא עוד רופא כזה ואבדנו...
  • מרפאה - אחת המזוהמות בלשון המעטה...
  • הרופא - מסטול לחלוטין.. מעשן מריחואנה חופשי ומכין את התרופות בעצמו...
  • לאחר כמה דקות בעאלק מרפאה, הגיעה מישהי כרותת אצבע, שרצתה להחליף תחבושת...
  • בהודו, שמתי לב אז, כריתת אצבעות וכריתת איברים בכלל הייתה עניין של מה בכך...
  • לא מסתבכים כאן עם בעיות מיותרות.. פשוט כורתים את החלק הפגוע וככה נפתרת הבעיה...
  •  
  • הכפר היה במקום קסום... באמת...
  • אבל כמה אפשר להיות בכפר עם מלאא הודים?
  • היו שלבים שהייתי מתחרפנת שם...
  • קוראת לכל הילדים ועושה להם אירובי...
  • בכל הזדמנות הייתי עולה שם על הסוסים המובילים עגלות, פרות ושוורים...

  • ויושבת בבית של דודה של פופי שעות... התאהבנו אחת בשנייה ממבט ראשון...

  • הייתי אוהבת לשבת לידה על הרצפה כשהיא מבשלת...
  • היא לא דיברה מילה באנגלית אבל הסתדרנו...

  • היא הייתה סקרנית בטירוף לדעת אם יש משהו ביני לבין פופי...
  • התחילה בפנטומימה לשאול אותי אם אנחנו מתנשקים עם כל מיני תנועות עם הלשון...
  • ועוד כל מיני שאלות אינטימיות בפנטומימה...
  • "נננוווו צ'אצ'י (דודה)... " הייתי אומרת לה...

  • ואז יום למחרת כשהייתי אצלה קראה לכל הנשים בכפר...
  • שכולן ישמעו את התשובות למה ששאלה אותי אתמול...

  • לא!!! אין לתאר!!!!
  •  
  • פופי ואני נסענו לכמה ימים לטייל...
  • פופי, שבעיני ההודים היה נראה מערבי לגמרי, חשב שאם יפנה להודים לשאול לאיזה כיוון לנסוע יקבל תשובות אמינות...
  • הם עבדו עליו על ימין ועל שמאל עד שהבין שעדיף שנפנה למקומות שעוזרים לתיירים...
  •  
  • פעם ראשונה אנחנו ברכבת של תיירים...
  • בלי מאות עיניים נעוצות בי...
  • נוסעים לווראנסי...
  • איזה כיף אמרתי לעצמי...
  • נפגוש את צדוק...

  • טוב יש שם מליוני אנשים!! איפה בדיוק אני אמצא אותו?
  • מטיילים בסמטאות... פופי נכנס לאיזו חנות של קלטות לקנות קלטת הודית...
  • ואז כשאנחנו רוצים לשלם המוכר אומר... "חבר שלי צדוק...."
  • "ממממהההה?" אני שואלת... "איזה צדוק?"

  • כן כן... הגענו לצדוק...

  • איזה כיף לי... קצת עברית... ישראלים...
  • היינו עם צדוק וחבר שלו כל היום...
  •  
  • נסענו גם לדלהי לקבל את הויזה של פופי ולהפגש עם ביטו, חבר של פופי שעבד גם בארץ...
  • לשמחתי מצאתי שם גם את הספר "עקדת תמר"...
  • בדיוק מה שחיפשתי...
  •  
  • "הנסיעה חזרה לצפון הייתה מעורבת...
  • נדחפתי כל הזמן...
  • הרגשתי שההודים דומים לחיות...
  • אין להם שום מוסר ודרכי הליכות...
  • את כל המשפטים יפי הנפש שלהם בפוסטרים שהם תולים בכל מקום, פשוט לא רואים ברחובות, או באף מקום אחר...
  • מילות תודה בכלל לא נמצאות בלכסיקון שלהם...
  • חוץ מאולי ליד תיירים...
  • כל העאלק רוחניות לא מגיעה לקרסוליים שלנו...
  • הכל זה רק חומר...
  • צעירים רומסים אישה זקנה כדי לעלות לאוטובוס...
  • נגעלתי מהם ברמות!!
  •  
  • תמיד היתה לי זיקה לארץ... לישראליות שלי... ליהדות...
  • בהודו זה התחזק יותר...
  • רציתי כבר לחזור הבייתה...
  •  
  • ביטו חבר של פופי התקשר...
  • סיפר על חברה ישראלית שלו שהגיעה לדלהי...
  • והם נוסעים יחד למנאלי...
  • רציתי להצטרף...
  • הרגשתי שעוד רגע בכפר הזה אני יוצאת מדעתי...
  • פופי לא רצה שאסע...
  • לא רצה לתת לי כסף...
  • בסופו של דבר התרצה...
  •  
  • ביטו ומלאני הגיעו לכפר ומשם נסענו יחד למנאלי...
  • איזה כיף היה עם מלאני... סוף סוף חברה שאפשר לדבר איתה...
  • כשמלאני ראתה באילו תנאים חייתי בכפר היא הייתה בשוק!!
  • אמרה שלא הייתה מחזיקה שם דקה...
  •  
  • מסתבר שחבר של פופי היה מהקאסטה הכי גבוהה...
  • במילים אחרות עשיר...
  • הוא גם היה הודי מסוג אחר...
  • מתורבת וחמוד...
  • לקח אותנו להתארח בבית המדהים שלו הנמצא בתוך אלפי דונמים של שדה ירוק...
  • היה שם גם מין חג שמדליקים מלא נרות מסביב לבית ועל כל הגגות... פתיליות בתוך שמן... היה קסום...
  • מלאני ואני ישנו באותו חדר וחלקנו מלא חוויות...
  • קיבלנו גם מלא מתנות מההורים של ביטו והיה ממש כיף...
  •  
  • ארבעה ימים לפני החזרה הביתה מתחיל לעלות לי החום...
  • אנחנו נוסעים ברכבות ואני קודחת...
  • הולכים לעוד עאלק רופא...
  • אני שומעת אותם מסתודדים...
  • "החום כבר מעל 40 מעלות!!!!"
  •  
  • "לא... "אני אומרת לעצמי... "אין מצב שזה קורה... חייבת להגיע לארץ ויהי מה!!!"
  • "מלאני..." אני קוראת לה
  • "תקשיבי... אני מרגישה מורעלת... מעכשיו רק אשתה מים... לפחות עד שנגיע לארץ..."
  •  
  • מזל שמלאני הייתה לידי לתמוך בי...
  •  
  • הצלחתי איכשהוא להגיע לארץ...
  •  
  • משדה תעופה ישר לאיכילוב...

  • עוד דקה אהיה בקריסת מערכות!!!

כלה הודית